החלטה בתיק ת"א 47639-12-11

בפניי מחד בקשה מטעם הנתבעת לפטור אותה מהגשת תצהיר חוקר מטעמה בטענה כי מדובר בדו"ח חוקר אשר הינו חסוי, ומאידך בקשה של התובע לחייב את הנתבעת להגיש הן תצהיר מטעם החוקר והן את חומר החקירה עליו מבוסס דו"ח החקירה.

הצדדים:

התובע הגיש תביעה לבית משפט זה בגין תגמולי הביטוח, אשר לטענתו, הנתבעת חבה לו מכוח הפוליסה מחמת אירוע גניבה של האוטובוס אשר נרכש על ידו ואשר משמש אותו לפרנסתו כנהג הסעות. בנוסף, הוא תובע מהנתבעת אובדן הכנסות מעבודה מאחר ולא שולמו לו תגמולי הביטוח האמורים.

הנתבעת בכתב ההגנה מעלה את הטענה, כי האירוע הביטוחי לא הוכח משום שמדובר בתביעה שאינה תביעת אמת והתובע מנסה להתעשר על חשבונה שלא כדין. לטענתה, חקירתה העלתה סתירות רבות בגרסאות התובע וכן כי לא נמסרו כל הפרטים ולא צורפו לתביעה מסמכים מהותיים כדין.

טענות הצדדים בבקשה:

הנתבעת הגישה בקשה לפטור אותה מהגשת תצהיר עדות ראשית של החוקר מטעמה לאור היות דו"ח החוקר חסוי, או לחילופין להגישו לאחר סיום עדויות התביעה.

לטענתה, מדובר בשאלה של מהימנות התובע בגרסה שהציג, ולפיכך מתן אפשרות לתובע לעיין בממצאי החקירה וההודעות עוד טרם הליך ההוכחות, תאפשר לתובע להתאים את גרסתו כך שתתאים לגרסאות שנמסרו לחוקר ולממצאיו.

התובע התנגד לבקשת הנתבעת לפטור מהגשת תצהיר החוקר, כאמור לעיל, ואף הגיש בקשה להורות לנתבעת לחשוף את תצהיר החוקר ואת כל ראיותיה לרבות תיק החקירה, העדויות, ההקלטות, וכו'. לחילופין, ביקש, כי הנתבעת לא תורשה להעיד את החוקר מטעמה או להמציא מסמכים כלשהם שלא נמסרו מראש לידי התובע.

דיון והכרעה:

הנתבעת נסמכת בבקשתה על ההלכה שנקבעה ברע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב- חברה לביטוח, פ"ד נה(1) 515 (להלן: "הלכת סוויסה").

בהתאם להלכת סוויסה, לטענתה, לא קיים בישראל גילוי מסמכים אוטומטי, למרות שכלל יסוד בהתדיינות משפטית הינו אי הפתעתו של הצד שכנגד וניהול המשפט ב"קלפים גלויים". יש לתת משקל לגישה שלעיתים עיכוב הגשת הראייה שבמחלוקת עשוי לשרת את מטרת גילוי האמת יותר מאשר הגישה ההפוכה, הנוטה להורות על גילוי מלא של מסמכים.

מנגד, התובע תומך את תגובתו בפסיקה, לפיה ההלכה הנוגעת להליכי גילוי ועיון במסמכים דוגלת בהנחת היסוד כי יש להעדיף את זכות העיון על פני מניעתה, וכי אין להגביל את הזכות, אלא במקרים קיצוניים ונדירים שיש בהם טעמים של ממש המצדיקים את ההגבלה (רע"א 5266/10 עמירם גרופ יזום והשקעות בע"מ נ' קרל אופנת גברים איכותית בע"מ (פורסם בנבו, 15/08/12).

לאורך הפסיקה נקבע כי שיקול דעתו של בית המשפט אם לדחות את העיון בראייה למועד אחר אם לאו, הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות העניין. יפים לענייננו הדברים הבאים שנאמרו בהלכת סוויסה מפי כב' הש' לוין:

"השאלה אימתי רשאי בית משפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר, יכולה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק, ולפי הנסיבות המיוחדות של כל ענין וענין, וקשה להשיב עליה בהינף קולמוס אחד".

ובהמשך:

"נמצא שענין דחיית העיון במסמכים לשלב מאוחר יותר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט".

אכן כל מקרה נבחן לגופו של עניין, ובמקרה דנא השתכנעתי, כי מאחר ומדובר במחלוקת בדבר גירסאות עובדתיות, גוברת חשיבותן של ראיות שיש בהן כדי לאפשר ניהול חקירה נגדית אפקטיבית. בנסיבות המקרה דנן אני סבורה, כי חשיפת התצהיר של החוקר לא תסייע בשלב זה לחשיפת האמת, אלא תעמוד לה לרועץ.

יש לשים לב, כי אין אני סבורה כי זה מצב בו תצהיר החוקר וחומר החקירה לא ייחשפו בשום שלב, אלא המחלוקת היא על השלב הנכון לחשיפתם. אכן, הדעה המקובלת היא שיש לאפשר לצדדים לשחק ב"קלפים גלויים", כאמור בהלכת סוויסה, אך לצד כלל זה יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו הוא. כפי שניסח זאת כב' הש' לוין בהלכת סוויסה:

"...אכן מטרתו של גילוי מסמכים הוא, כרגיל, להביא לחקר האמת, ואם סבור בית המשפט כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול דעת שלא להתירו...".